הפקת אנרגיה מפסולת
שְׂרֵפַת פסולת לאנרגיה אפשר להרוויח גם ממה ש"מריח" אנחנו משתמשים בחומרי דלק כדי להפיק אנרגיה. אנחנו שורפים נפט, גז ופחם, ומהחום שנוצר אנחנו מפיקים אנרגיה לחימום ולהנעת מנועים. גם מרכיבים רבים בתוך הפסולת שלנו הם חומרים שניתנים לשרפה: שאריות מזון, שאריות נייר, שאריות של מוצרי פלסטיק, צמיגים וכדו'. אם נשרוף פסולת מסוג כזה נוכל להרוויח מכך רווח כפול: 1. נפיק ממנה אנרגיה, 2. נצמצם את נפח הפסולת בשיעור של עד 90%! משמעות הדבר: פחות פסולת להטמין באדמה, פחות זיהום של קרקעות ומי תהום, פחות הוצאות עבודה ודלק על טיפול באתרי פסולת. טיפול בפסולת באמצעות שרפה מקובל בכמה מארצות אירופה והוא מהווה מרכיב חשוב ביותר במסגרת הטיפול המשולב. (לדוגמה: בהולנד 43% מנפח הפסולת מטופל בשרפה, בדנמרק - 59%, בשוויץ - 46%.) ביו גז ממחקרים שנערכו באתרי הטמנה גדולים (אתרים שאליהם מובילים פסולת מוצקה), גילו שיש כמויות גדולות של גזים הנפלטים מריכוזי האשפה. אחד מהגזים הללו הוא המתאן. גז זה ניתן לשימוש כחומר אנרגיה. החישובים מראים שניתן להפיק כ-200 ליטר גז מתאן מכל 1 ק"ג פסולת מוטמנת. את הגז אוספים באמצעות צינורות שמחדירים אל תוך ערמת הפסולת. הגז עולה ונשאב מתוך הצינורות. גז כזה יכול לשמש כאנרגיה חילופית המשמשת להנעת כלי רכב. באתר חירייה מופק גז מתאן באופן ניסיוני. חסרונות השיטה:
מיחזור הוא תהליך שבו מפרידים ואוספים מן האשפה מוצרים מסוימים ומשתמשים בחומרים שלהם לצורך ייצור של מוצרים חדשים. שימוש חוזר בבקבוקים ואריזות ניתן לאסוף מוצרים מסוימים לאחר השימוש, במטרה להשתמש בהם מחדש לצורך אותה מטרה שבשבילה הם נוצרו. |