באדיבות אוסף התצלומים הלאומי
נכון. בתמונה זו מתוארת הפגנה נגד "הסכם השילומים". בשנת 1952 נחתם הסכם בין מדינת ישראל לבין גרמניה המערבית. במסגרת ההסכם התחייבה גרמניה המערבית להעביר למדינת ישראל כשלושה מיליארד מארק (מטבע מערב־גרמני), פיצוי על הסבל והנזק שנגרם ליהודים בתקופת השואה.
נכון. דוד בן־גוריון קידם את חתימת ההסכם מתוך דאגה לכלכלה הישראלית, לקליטת העלייה ומשיקולים של יחסי חוץ עם מדינות אירופה. כמו כן, בן־גוריון טען שגרמניה לא צריכה "להרוויח" מן השואה בכך שתזכה גם ברכוש היהודי.
נכון. המתנגדים להסכם, ובראשם מפלגת "חירות" (שהתגלגלה להיות מפלגת "הליכוד" של היום), טענו ש: "הטלאי הצהוב – אות כבוד, שילומים ומשא ומתן – חרפה לדורות". כלומר, קבלת פיצוי כספי על הנזקים האיומים של השואה היא בושה, ולא ניתן לפצות על כזה דבר בכסף.
נכון. מנחם בגין, ראש ארגון האצ"ל לפני קום המדינה ומנהיג מפלגת "חירות" בתקופה המדוברת, הנהיג את ההפגנות הסוערות נגד ההסכם. בהפגנה שהתרחשה ביום חתימת ההסכם, אמר בגין בנאום למפגינים: "ממשלה זו, שתפתח במשא־ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון".
נכון. למרות ההפגנות נחתם ההסכם ובוצע. בשנים 1965-1952 העבירה גרמניה המערבית כשלושה מיליארד מארק למדינת ישראל. מדינת ישראל השתמשה בכספים לשלם את חובותיה ולשקם את כלכלתה, לסייע לעולים החדשים, לבנות תשתיות ברחבי הארץ ולפתח את החקלאות.
