אפשר לספר על אודות מלחמות ישראל בדרכים רבות. אנחנו בחרנו לספר עליהן דרך שירים.
יש משהו מיוחד בשיר מושר שמצליח "לגעת" ברוח של תקופה ולהעביר לנו בתמציתיות מראות וקולות, רגשות וזיכרונות מימים שהיו. שירים יכולים בדרך מיוחדת לחבר אותנו, ולו לרגע, לזמנים אחרים, מקצתם קשים וכואבים, מקצתם מעוררי תקווה.
יבוא היום, ועוד תשב אל מול האח,
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת,
ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח,
ותספר על זאת אגב עישון מקטרת.
ומסביב, ומסביב ישב הטף,
ואשתך גם היא מופלגת בשנים
תזיל דמעה ותקנח את האף,
ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים,
אז במשלט ישבנו,
היו זמנים,
לחמנו ואהבנו,
עכשיו דבר אין להכיר -
על המשלט יושבת עיר,
אולי בזכות אותם זמנים...
ותספר אזי על כיבושים וקרב,
והקטן בין הילדים יעיר בלחש:
ובכן, זה סבא שהציל את המצב,
מסבא שכזה באמת, באמת, יש נחת...
ואז תראה את זרועך החשופה,
ובה צלקת שהגלידה משנים
ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה,
נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים...
ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר,
וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין,
פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער
ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...
ואז תדע שזהו חולי מדבק,
ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים,
בשעתו הייתי גם אני צודק, -
אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...
היו זמנים...
פלמח"ניק זקן יושב בביתו ומדמיין את עצמו עשרות שנים אחרי המלחמה. בדמיונו הוא מספר לנכדיו בשמחה ובעצב על מלחמת השחרור. בעצב – בשל הקרבות הקשים, שרבים מחבריו נהרגו ונפצעו בהם, ובשמחה – בשל הזכות שניתנה לבני דורו להשתתף בהקמת מדינת ישראל.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור , סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
באב אל-ואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
אל-ואד פרצו בדרך אל העיר.
בצֵדי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.
פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.
באב אל-ואד...
ואני הולך, עובר כאן חרש חרש
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.
באב אל-ואד...
יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל-ואד.
באב אל-ואד...
השיר מספר את סיפורן של שיירות האספקה בדרך העולה לירושלים, בזמן מלחמת העצמאות.
בזמן המלחמה הייתה ירושלים נתונה במצור, מוקפת מכל עבריה ביישובים ערביים עוינים.
לוחמים של היישוב העברי נסעו ברכבים משוריינים ובמשאיות לירושלים הנצורה, כדי לספק לתושביה מזון וציוד.
הדרך הייתה פתלתלה ומסוכנת, צלפים ערבים ירו ברובים ובמקלעים ברכבים העולים במעלה ההר. רבים מהלוחמים נפגעו ורכבים רבים עלו באש.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
לא אגדה רעיי
ולא חלום עובר:
הנה מול הר סיני
הסנה, הסנה בוער.
והוא לוהב בשיר
בפי גדודי בנים,
ושערי העיר
ביד השמשונים
הו, שלהבת יה – עיני הנערים,
הו, שלהבת יה – בִּרְעוֹם המנועים,
עוד יסופר על זה היום אחיי,
בשוב העם אל מעמד סיני.
רעיי, זה לא חלום
ולא חזיון הוזה
מאז ועד היום
בוער, בוער הסנה.
לוהט בזמר און
בלבבות האל
של נערי ציון
ורכב ישראל.
הו, שלהבת יה – עיני הנערים...
במבצע סיני כבשו לוחמי צה"ל את מדבר סיני. הלוחמים הגיעו למקומות שעליהם קראו בתורה בסיפור יציאת מצרים כמו הר סיני וקדש ברנע. מקומות אלו ריגשו מאוד את הלוחמים, שנזכרו בסיפור משה והסנה הבוער ובמעמד הר סיני, שבו קיבל עם ישראל את עשרת הדיברות.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
אני עומד על החומה
עומד בגשם לבדי
וכל העיר העתיקה
מונחת לי על כף ידי
אני מביט בה מאוהב
אני עולה לכאן תמיד סתם להביט
אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד
אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד.
כן, כן, מי חלם אז בכיתה
כשלמדנו לדקלם
על חומותייך ירושלים
הפקדתי שומרים
שיום יגיע ואהיה אחד מהם
שיום יגיע ואהיה אחד מהם
שיום יגיע ואהיה אחד מהם.
אני עומד על החומה
עומד מקשיב אל הקולות
קולות השוק והמהומה
קריאות רוכלים ועגלות
הנה הוא קול המואזין
הנה דנדון הפעמון
אבל עלי להאזין
אם אין שום נפץ של רימון
אם אין שום נפץ של רימון.
כן, כן, מי חלם...
אני עומד על החומה
רועד מקור ומסתכל
הנה שקעה כבר החמה
שומר מלילה מה מליל
אור הירח במלואו
שוטף חומות ושערים
מתי יבוא היום שבו
לא נזדקק עוד לשומרים
לא נזדקק עוד לשומרים.
כן, כן, מי חלם...
השיר מציג נקודת מבט של חייל השומר על ירושלים בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים. החייל המאוהב בירושלים, מתפלל שיבוא יום ולא יהיו עוד מלחמות ולא נזדקק עוד לשומרים ולחומות.
השיר נכתב כעשר שנים לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כבש צה"ל את העיר העתיקה של ירושלים מידי הירדנים. לאחר שנים שבהן לא יכלו יהודים להיכנס לעיר העתיקה, היה אפשר לבקר בסמטאותיה ולהתפלל בכותל המערבי.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח
אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
אורב לי מבקש נפשי
אבוי לו מעוקצי, ואבוי לו מדובשי
נעמי שמר סיפרה: "בחנוכה בשנת 1970 ירדתי לבקר במעוזים שעל גדות התעלה. באחד המעוזים הראו לי חנוכייה ענקית עשויה מפגזים. החיילים סיפרו לי שערב-ערב הם מדליקים את החנוכייה הזאת ושרים "מעוז צור ישועתי" בקולי קולות, כדי שישמעו את שירתם בצד האחר של התעלה".
המפגש המרגש שחוותה נעמי שמר במעוז על גדת התעלה, הוביל לכתיבת השיר "שבחי מעוז".
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
בשם כל הטנקיסטים, ופניהם המאובקות
אשר עברו את כל האש והשחיקות,
בשם הימאים אשר פשטו על הנמלים
ועיניהם כבדות ממלח וגלים.
בשם הטייסים אשר פרצו אל קרב זועם
ונצרבו באש טילים ואש נון-מם.
בשם הצנחנים שבין עופרת ועשן
ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם.
אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה.
(אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה)
בשם התותחנים אשר ברסק הפגזים
היו עמוד האש לאורך החזית,
בשם חובשים רופאים שבנפשם ומאודם
החזירו רוח וחיים, השיבו דם.
בשם הקשרים אשר קולם קרע לילות,
בשם כל הגייסות והחילות,
בשם כל האבות אשר הלכו לקרב נורא
ושרוצים לשוב אלייך חזרה –
אני מבטיח לך ילדה...
מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה שגבתה קרבנות רבים. לאחר המלחמה החלו רבים להחזיק בעמדה שיש לחתור לשלום ולפיוס עם הערבים, ולהימנע ככל האפשר מעוד מלחמה.
בין אנשים אלו היה המשורר חיים חפר. חיים חפר מספר שהשיר נכתב בהשפעת האסון הנורא של המלחמה ובכוונה לדרוש ממנהיגי העם והצבא לעשות הכול כדי להימנע ממלחמות.
השלום עם מצרים אכן הושג ב-1979, שש שנים לאחר המלחמה הקשה.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
שתי אצבעות מצידון
אני יושב בדיכאון
כל היום סיור, שמירות
מסתכלים על מי לירות
רואה ילדה יפה בכפר
ובך אני נזכר
רחוק מהעין, רחוק מהלב
שכחת אותי וזה כואב
חושב עלייך המון
חייל שבוז, בלבנון
שתי אצבעות מצידון
פתיחת צירים דבר ראשון
קצת בטוח קצת נפחד
בשיחים מטען צד
על ענף יושב פרפר
ובך אני נזכר
רחוק מהעין, רחוק מהלב...
שתי אצבעות מצידון
אני שומר אך מת לישון
מה עושים לעזאזל
במשקפת מסתכל
רואה חלון רחוק מואר
ובך אני נזכר
רחוק מהעין, רחוק מהלב...
השיר מספר על חייל פשוט ביחידה לוחמת, השוהה בלבנון בזמן מלחמת שלום הגליל. החייל מספר על הקשיים והתמודדויות של חיילי צה"ל המצויים רחוק מביתם, בארץ אויב זרה ועוינת.
השיר הוא חלק מפסקול של סרט קולנוע בשם "שתי אצבעות מצידון", שהפיק דובר צה"ל.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
נוסע צפונה בין לילה ויום
והדרך נצבעת צהוב וכתום
שומע ברדיו עוד שיר מלחמות
שמזכיר לי שכאן יש מקום לחלומות
בדרך עומדת קבוצת חיילים
אלוהים איך שהם נראים ילדים
זוכר את עצמי באותם המדים
מדבר על שלום וימים חדשים
וכולם שרים נסתדר, אין לנו מקום אחר
ואני חושב עליה איך נשביתי בקסמיה
נתגבר נתגבר זו תקופה וזה עובר
ואהבתי אליה מתגלגלת בדרכיה
נתגבר נתגבר זה רק זמן וזה עובר
אהבתי אליה מתגלגלת בדרכיה
נוף המנוכר קולות וחוקים
העולם מתעורר לחיים חדשים
אך מעבר להר נחרצים גורלות
יש נולד לתקווה יש נולד לדמעות
נוסע צפונה שמיים כחולים
הפירות שבדרך נראים מתוקים
ואותו החייל עם אותם המדים מחכה אלוהים
כמה שנים
וכולם שרים נסתדר...
נתגבר
נתגבר זה רק זמן וזה עובר
אהבתי אליה מתגלגלת בדרכיה
נוסע צפונה בין לילה ליום
והדרך נצבעת צהוב וכתום
שומע ברדיו עוד שיר מלחמות
שמזכיר לי שכאן יש מקום לחלומות
השיר מתאר נסיעה לצפון הארץ. מבעד לחלונות המכונית נשקפים הנופים האהובים של הצפון וברדיו מתנגן שיר. בטרמפיאדות.
נראים חיילים בדרכם לבסיסים שלהם.
השיר "נוסע צפונה" הפך להיות מזוהה עם מלחמת לבנון השנייה והושמע רבות בתחנות הרדיו.
המחבר והמלחין של השיר הוא דוד ד'אור, המבצע את השיר יחד עם הזמר ארקדי דוכין.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
כשתבוא
ביום מן הימים,
ימים שנחתמים
בקצה תפילה.
כשתבוא
נגיש לך פרחים,
פרחים שנפתחים
ללא מילה.
ואם תהיה עייף
ואם בעצב תתעטף
נשיר לך בשקט
נשיר לך ברוך -
ונחכה, ונלטף
עד שתצטרף
ואז נשיר ברון...
נשיר ברון...
כשתבוא
הביתה מן הקור
הביתה אל האור
הלב ירעד.
כשתבוא
מבעד לדמעות
תבחין באותיות
לחופש נולד.
אהוד מנור כתב את השיר "כשתבוא" על הנווט רון ארד, אשר נשבה במהלך מלחמת שלום הגליל. בשיר, אהוד מנור מדמיין את שובו של רון ארד מן השבי.
רון ארד לא חזר מן השבי, ואולם השיר הפך לסמל למאבק ולהזדהות של עם ישראל עם משפחות השבויים. השיר מבטא את הרצון העז להחזיר את השבויים לחיק משפחתם.
בימינו השיר אקטואלי מתמיד, בשל המאבק לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
כשאביב נרדם ייעור בחיוורון
בשדות האש ייתם הקרב האחרון
ובוקר נהדר מן הבקעה להר
אז יעלה בזמר, ברון.
השמש יידום בין עזה לרפיח
ירח ילבין על פסגת החרמון
פרחים בקנה ובנות בצריח
ישובו לעיר חיילים בהמון.
ילדה אחת קטנה ובידה זרים,
לעיר הלבנה תצא אז בשירים,
ולחייל נרגש תשים סביון בדש,
והשמיים כה בהירים.
השמש יידום בין עזה לרפיח...
החיילים לעיר יגיעו בעם רב,
עם נערות ושיר ועם פרחי זהב,
וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול
לא עוד ידע שלכת וקרב.
השמש יידום בין עזה לרפיח...
השיר "פרחים בקנה" נכתב לאחר מלחמת ששת הימים, בהשפעת שירי החופש והשחרור שהיו חלק מהתרבות הפופולרית המערבית של שנות השישים של המאה העשרים.
תמונות של תנועות המחאה נגד מלחמות הגיעו מעבר לים. אחת התמונות הידועות של התקופה מציגה בחור צעיר במהלך הפגנה נגד מלחמת וייטנאם, ניגש אל חייל אמריקאי ומשחיל פרח אל תוך קנה הרובה שלו.
לחצו על המילים החמות וגלו בשיר:
