שָׁלֹשׁ מִשְׁאָלוֹת

סִפּוּר עַם, עִבֵּד יְהוּדָה אַטְלַס, מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "סִפּוּרִים שֶׁאָהַבְתִּי"

זָקִן וּזְקֵנָה יָשְׁבוּ עֶרֶב אֶחָד זֶה מוּל זוֹ וְשָׁתְקוּ. כָּל אֶחָד מֵהֶם חָשַׁב כַּמָּה מָרִים הָיוּ חַיֵּיהֶם עַד אָז וְכַמָּה רָעִים יִהְיוּ הַיָּמִים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לָהֶם. יְלָדִים לֹא הָיוּ לָהֶם. פְּנֵיהֶם הָיוּ חֲרוּשׁוֹת בִּקְמָטִים. בִּקְתָּתָם הַקְּטַנָּה הָיְתָה דַּלָּה וּמִתְקַלֶּפֶת וְלֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם דָּבָר יָפֶה לְשַׂמֵּחַ אֶת הָעַיִן. הַגַּג דָּלַף. אֲפִלּוּ אֹכֶל לֹא הָיָה בַּבַּיִת. בְּקֹשִׁי מָצְאוּ שְׁנֵי פַּכְסָמִים יְבֵשִׁים וְכִרְסְמוּ אוֹתָם בְּכַעַס.

הֵם שָׁתְקוּ, אֲבָל הַשְּׁתִיקָה הָיְתָה רַק הַפְסָקָה קַלָּה בֵּין מְרִיבָה לִמְרִיבָה. כָּל חַיֵּיהֶם הָיוּ הַשְּׁנַיִם רַק רָבִים זֶה עִם זֶה, מַרְגִּיזִים זֶה אֶת זֶה וּמַאֲשִׁימִים זֶה אֶת זֶה בְּכָל דָּבָר. וּכְכָל שֶׁהִזְקִינוּ יוֹתֵר נַעֲשׂוּ מְרִיבוֹתֵיהֶם מָרוֹת יוֹתֵר.

כְּשֶׁגָּמַר הַזָּקֵן אֶת הַפַּכְסָם נִשְׁאַר רָעֵב. "הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ," אָמַר לַזְּקֵנָה בְּזַעַם, "אִם הָיִית יוֹצֵאת לַיַּעַר וּמְלַקֶּטֶת גַּרְגְּרִים וּפִטְרִיּוֹת – הָיָה לָנוּ דֵּי אֹכֶל."

"וְאִם אַתָּה הָיִיתָ סוֹתֵם אֶת הַחֹר שֶׁבַּגַּג," הֵשִׁיבָה לוֹ, "כִּי אָז לֹא הָיוּ חוֹדְרִים הַבַּיְתָה גֶּשֶׁם וְרוּחַ..."

"אִם לֹא הָיִית חוֹטֶבֶת אֶת הַסֻּלָּם בְּגַרְזֶן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָך שְׁבָבֵי הַסָּקָה לַתַּנּוּר – אוּלַי הָיִיתִי עוֹלֶה וּמְתַקֵּן..."

"אִם לֹא הָיִיתָ כָּזֶה בַּטְלָן וְעַצְלָן וְהָיִיתָ יוֹצֵא לַחֲטֹב עֲצֵי-הַסָּקָה וּלְקוֹשֵׁשׁ זְרָדִים בַּיַּעַר – לֹא הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת אֶת הַסֻּלָּם..."

הַמְּרִיבָה הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִמָשֵׁך אֲפִלּוּ כָּל הַלַּיְלָה, כְּמוֹ תָּמִיד, כִּי לְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיוּ דְּבָרִים רָעִים לְהַגִּיד עַל הַשֵּׁנִי. בְּעֶצֶם יוֹתֵר מִשֶּׁהָיוּ רָעֵי לֵב הָיוּ מְיֹאָשִׁים, וַאֲנָשִׁים מְיֹאָשִׁים בְּטוּחִים הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר אָשֵׁם בַּמֶּה שֶּׁקָּרָה לָהֶם. הַזָּקֵן כְּבָר פָּתַח אֶת פִּיו לְהַגִּיד לַזְּקֵנָה מַשֶּׁהוּ מַרְגִּיז בִּמְיֻחָד, כְּשֶׁפִּתְאֹם נֶאֱנַח וְאָמַר: "זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לָנוּ מַזָּל."

"כֵּן, כֵּן," הִסְכִּימָה עִמּוֹ הַזְּקֵנָה הַפַּעַם, "אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת."

"לֹא הָיְתָה לָכֶם הִזְדַּמְּנוּת? אֲנִי אֶתֶּן לָכֶם הִזְדַּמְּנוּת!" נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹל מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַכְּנִיסָה.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְאֶל הַבִּקְתָּה נִכְנְסָה זְקֵנָה קְטַנַּת-קוֹמָה, חוֹבֶשֶׁת מִצְנֶפֶת כְּחֻלָּה מְחֻדֶּדֶת וְעוֹטָה גְּלִימָה אֲדֻמָּה.

"מִי אַתְּ?!" שָׁאֲלוּ הַשְּׁנַיִם בְּבֶהָלָה.

"אֲנִי אֵלַת הַמַּזָל," עָנְתָה, "וַאֲנִי מִתְגּוֹרֶרֶת בַּשָּׁמַיִם, בְּדִיּוּק מֵעַל הַבִּקְתָּה שֶׁלָּכֶם. כָּל יוֹם אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַמְּרִיבוֹת שֶׁלָּכֶם – וְהֵן כְּבָר יָצְאוּ לִי מֵהָאַף! אַתְּ אֲשֵׁמָה... אַתָּה אָשֵׁם... וְעַכְשָׁו הִתְחַלְתֶּם לְהַאֲשִׁים אֶת הַמַּזָּל, מָה! לֹא הָיְתָה לָכֶם הִזְדַּמְּנוּת! אָז בְּבַקָּשָׁה: אֲנִי נוֹתֶנֶת לָכֶם הִזְדַּמְּנוּת. וּמִיָּד. מֻתָּר לָכֶם לְבַקֵּשׁ שָׁלֹשׁ מִשְׁאָלוֹת. מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים. כָּל מִשְׁאָלָה תִּתְמַלֵּא תֵּכֶף וּמִיָּד. אֲבָל, חִשְׁבוּ הֵיטֵב לִפְנֵי כָּל בַּקָּשָׁה, כִּי אָסוּר לְהִתְחָרֵט. שָׁלֹשׁ מִשְׁאָלוֹת – לֹא יוֹתֵר." וְנֶעֶלְמָה.

יָשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם נִרְגָּשִׁים וְחָשְׁבוּ: מַה לְּבַקֵּשׁ? כָּל אֶחָד מֵהֶם עָשָׂה לַשֵּׁנִי סִימָנִים, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ סְתָם. הַזְּקֵנָה חָשְׁבָה עַל בִּגְדֵי מֶשִׁי, עַל כֶּסֶף וְזָהָב. הַזָּקֵן חָשַׁב עַל בַּיִת גָּדוֹל מֻקָּף גַּן, אוּלַי אֲפִלּוּ אַרְמוֹן. הַזְּקֵנָה חָשְׁבָה: אִם יִהְיֶה לָנוּ כֶּסֶף נוּכַל לִקְנוֹת אֹכֶל טוֹב; לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה רְעֵבָה עוֹד. מִיָּד צִיְּרָה לְעַצְמָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ אֵיךְ הִיא יוֹשֶׁבֶת וְזוֹלֶלֶת נַקְנִיקִיּוֹת בְּחַרְדָּל עִם כְּרוּב חָמוּץ. הַמַּרְאֶה וְהַטַּעַם מִלְּאוּ אֶת פִּיהָ רֹק, עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק עוֹד וְלָחֲשָׁה כְּאִלּוּ לְעַצְמָהּ: "הַלְוַאי שֶׁתִּהְיֶה לִי נַקְנִיקִיָּה..."

עוֹד מִילָתָהּ עַל שְׂפָתֶיהָ, וּכְבָר נֶעֶמְדָה לְפָנֶיהָ צַלַּחַת וְעָלֶיהָ נַקְנִיקִיָּה אֲדֻמָּה מַעְלָה אֵדִים.

רָאָה הַזָּקֵן וְכִמְעַט יָצָא מִדַּעְתּוֹ. "מְטֻמְטֶמֶת שֶׁכְּמוֹתֵך!" צָעַק עָלֶיהָ, "בִּזְבַּזְתָּ מִשְׁאָלָה אַחַת. אֵיךְ יָכֹלְתְּ לַעֲשׂוֹת דָּבַר כָּזֶה! אֵיךְ יָכֹלְתְּ! הַלְוַאי... הַלְוַאי שֶׁהַנַּקְנִיקִיָּה הַזֹּאת תִּדְבַּק לָך לָאַף!"

הוֹפּ! בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה עָפָה הַנַּקְנִיקִיָּה מֵהַצַּלַּחַת וְנִדְבְּקָה לְאַפָּהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה. נִעְנְעָה אֶת הָרֹאשׁ – גַּם הַנַּקְנִיקִיָּה הִתְנַעְנְעָה. הִבִּיטָה בָּרְאִי וְכִמְעַט הִתְעַלְּפָה. נִסְּתָה לִתְלֹשׁ אוֹתָהּ – וְזֶה כָּאַב.

הִבִּיטָה עַל בַּעֲלָהּ וְצָעֲקָה: "אֵיךְ יָכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת לִי דָּבָר כָּזֶה, תֶּרַח זָקֵן?! הַלְוַאי... הַלְוַאי שֶׁיִּדָבְקוּ לְךָ לָאַף שָׁלֹשׁ נַקְנִיקִיּוֹת!"

"אוֹי," אָמַר הַזָּקֵן כְּשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁמַּחֲרֹזֶת אֲדַמְדַּמָּה וְרַכָּה נִדְבֶּקֶת לוֹ לָאַף. "אוֹי, אוֹי וַאֲבוֹי! מֶה עָשִׂינוּ! בּוֹאִי נְבַקֵּשׁ, לְפָחוֹת, שֶׁהַנַּקְנִיקִיּוֹת יִסְתַּלְּקוּ מִשְּׁנֵינוּ..."

"מִצְטַעֶרֶת, מְאֻחָר מִדַּי," אָמְרָה אֵלַת הַמַּזָּל עִם הַמִּצְנֶפֶת הַמְּחֻדֶּדֶת, שֶׁנִּכְנְסָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע בַּדֶּלֶת. "הָיְתָה לָכֶם הִזְדַּמְּנוּת – וּבִזְבַּזְתֶּם אוֹתָהּ, סְתָם כְּדֵי לְהַרְגִּיז זֶה אֶת זוֹ. הַמַּזָּל לֹא חוֹזֵר פַּעֲמַיִם. הֱיוּ שָׁלוֹם."

נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁנַיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, זוֹ עִם נַקְנִיקִיָּה אַחַת דְּבוּקָה לְאַפָּהּ וְזֶה עִם שָׁלֹשׁ. וְעֵד הַיּוֹם לֹא לָמְדוּ לֶקַח וְלֹא הִפְסִיקוּ לָרִיב. הוּא תָּמִיד אוֹמֵר לָהּ: "הַכֹּל בִּגְלָלֵךְ." וְהִיא תָּמִיד אוֹמֶרֶת לוֹ: "הַכֹּל בִּגְלָלְךָ." רַק כְּשֶׁהֵם נִזְכָּרִים בְּאֵלַת הַמַּזָּל, הֵם מַפְסִיקִים לָרִיב וְאוֹמְרִים: "הַכֹּל בִּגְלָלָהּ!"