גַם יֶלֶד בֶּן עֲשִירִים יָכוֹל לְהַרְגִיש חֲסַר כּוֹל רַק מִפְּנֵי שֶאֵין לוֹ מַשֶהוּ שֶיֵש לַחֲבֵרוֹ.

כָּתַב דָנִי לַסְרִי
סיפור מתוך עיתון עיניים

אֲני חושב שהנושׂא 'עושר ועוני' אינו מַעסיק ילדים בַּמִידה שהוא מעסיק מבוגרים. הסיבּה לכך היא שבְּדרך כלל ילדים לא צריכים להִתפַּרנֵס, וּבעצם הם גם לא זקוקים להרבֵּה. בְּרוב המִקְרים, אִם כי לא תמיד, גם בְּבָתים עניים יש די אוכל וּדברים בְּסִיסיים אחרים, ולכן ביחסים בין ילדים ההֶבדֵלים בָּרָמה הכַּלכָּלית מוּרְגָשים פחות. נכון, לִפְעמים לְיַלדֵי העשירים יש אוכל יותר טעים (כך נִראֶה), צעצועים יותר מְשוּכלָלים ויותר ממתקים, אבָל בְּמִשׂחק כדורגל או בִּקְטָטָה סְתם אין לַהֶבדֵלים האֵלֶה מַשמָעוּת רבּה. אבָל אני חושב על הֶבדל אחד בין עושר לעוני המוּרְגָש גם בַּיַלדוּת: התְחוּשָה שהכול אפשרי, תְחוּשָה המְלַוָוה לִפְעמים ילדים מִבָּתים עשירים. ילדים כאֵלֶה מַרגישים מוּגַנים יותר, כאילו הם עטופים בְּמשהו שימנע מֵהם להִידַרְדֵר לַתַחתִית.

אני זוכר מַעשֶׂה שֶהָיה בְּיַלדוּתי: בגיל עשׂר היה חלומי הגדול לקַבּל מְכוֹנַת כתיבה. רציתי להיות סוֹפר, והִרגשתי שכּל מה שעומד בְּדַרכִּי הוא חֶסְרון מְכוֹנַת כתיבה. מֵהוֹרַיי אפילו לא טרחתי לבקש: ידעתי שאין סיכוי שאֲקַבּל מְכוֹנַת כתיבה לִפנֵי הַבַּר מִצוָוה, אִם בכלל אֶזכֶּה לקבּל מתנה כזאת. בינתיים כתבתי בַּיד, ואִרגַנתי כל מינֵי חבורות כמו חֲסַמְבָּ"ה והחמישייה הסודית. החבוּרוֹת עקבו אחרֵי חשודים ונִיסוּ להציל אֶת השכונה מֵאִיוּמים מִסתוֹרִיים.

בין היֶתר, תִכנַנתי וּבָניתי כלֵי נֶשק: אֶקדָחים, רוֹבים, ואפילו תוֹתָחִים שמְצוּיָדים בְּמַנְגְנוֹנים משוכללים ויורים חִצים ואבנים. הייתי מוּמְחֶה בַּדברים הללו וזָכִיתי לְהַערָכה מִיַלדֵי השכונה. אַחד הילדים הללו היה בן עשירים (בִּקְנֵה מִידָה מקומי). הוא הִתרַשֵם מאוד מאֶקדח חִצים שבָּניתי, וּביקש שֶאֵתן לו אותו. לא, לא רק לִירות, הוא רצה אותו ממש. זה, כמובן, לא בא בחשבון, אבָל הוא לא הִרְפָּה. יום אחד, איני יודע כיצד גילה מַהו חלומי, הוא הִציע לי מְכוֹנַת כתיבה בִּתְמוּרָה לָאקדח.

זה היה מַהלָך לא צָפוּי, וַאני נוֹתַרְתִי פְּעוּר פֶּה. אני זוכר שהִתרַשַמתי מהעוּבדה שהוא היה מסוגל להציע לי מְכוֹנַת כתיבה אפילו בלי לבָרֵר עִם הוֹרָיו אִם העִסקה מקוּבֶּלת עליהם. מִבְּחִינָתו זה היה אפשרי. וַאני, שהוּקְסַמְתי מהעוֹצְמה של האֶפשָרוּת הזאת שהכול אפשרי, וִידֵאתִי שהוא רציני בְּכַוָונוֹתיו וּמָסַרתי לְיָדיו אֶת האקדח שבָּניתי.