מראה הפנינה הכחולה הזו, השוכנת לה בין ההרים, משובב את נפשנו.
אנחנו שרים לה שירים ומתארים את יופייה.
ביום קיץ חם אנחנו נהנים לטבול במימיה הצוננים, המתוקים.
תיירים מכל העולם באים לפקוד את אתריה ההיסטוריים, ונוצרים מאמינים באים לבקר במקומות הקדושים המצויים על חופיה.
אך לבד מאוצרות היופי והמורשת שלה, הכינרת יקרה לנו בזכות אוצרות מימיה. הכינרת היא מקור של מים ושל חיים לחלק גדול מאוכלוסיית המדינה מהגליל בצפון ועד הנגב הרחוק בדרום.
הכינרת היא מקור המים העיליים הטבעי היחיד שלנו, ואין פלא אם כן שמפלס המים שלה "מככב" בחדשות בכל ימות השנה, ואין גם פלא שמפלס המים שלה קשור חזק כל כך למפלס המורל שלנו – בדאגה ובתקווה.
המים ששואבים מן הכינרת מובלים באמצעות המוביל הארצי אל חלקי הארץ השונים, ואפילו עד הנגב.

 

 

הכינרת - מפלסים רבים לה
מפלס השיאים – הכי גדול באזור והכי נמוך בעולם

 

שיא אזורי: הכינרת - גוף המים המתוקים הכי גדול באזור!
שיא עולמי: הכינרת - אגם המים המתוקים הכי נמוך בעולם!

 

שיא אזורי: הכינרת - גוף המים המתוקים הכי גדול באזור!
ימת הכינרת היא גוף המים הגדול ביותר באזור, והיא מקור המים העילי החשוב ביותר בישראל.
כאשר הכינרת מלאה, כלומר כאשר מימיה מגיעים לגובה המפלס העליון, היא מכילה למעלה מ-4 מיליארד מטרים מעוקבים מים.

 

מאין מגיעים המים ולאן הם הולכים?...

 

מקורות המים של הכינרת
הכינרת תלויה במי הגשמים שימלאו אותה ובמי הגשמים שיזרמו בנחלים הנשפכים אליה. מקורות המים הנכנסים אל הכינרת הם בשני אגני היקוות: 1. אגן נהר הירדן המנקז את הנחלים הנשפכים אל אפיק הירדן מצפון לכינרת. הירדן מזרים לכינרת באופן ישיר למעלה מ-500 מיליון מטרים מעוקבים בשנה (כמות השווה לכ-650 מיליארד בקבוקי מים משפחתיים!) 2. אגן הכינרת – המנקז את מי המעיינות הנובעים מסביב לכינרת ואת מי הגשמים היורדים בנחלים הנשפכים אליה באופן ישיר. נחלים אלה מזרימים לתוך הכינרת כ-300 מיליון מטרים מעוקבים בממוצע. 

 

ולאן הולכים מי הכינרת?

1. הירדן התחתון מנקז את הכינרת דרומה.
2. האידוי מסלק מים מפני הכינרת – כ-300 מיליון מטרים מעוקבים מידי שנה. (מים אלה עולים כמובן אל האטמוספרה.)
3. מים מן הכינרת נשאבים על ידי האדם לשימושים שונים.

 

שיא עולמי: הכינרת - אגם המים המתוקים הכי נמוך בעולם!
הכינרת נמצאת בגובה של 210 מטר מתחת לפני הים. זהו אגם המים המתוקים הנמוך ביותר בעולם. "השיא" שבו מחזיקה הכינרת קשור לסיפור היווצרותה.

 

איך נוצר "הבור" של הכינרת?

 

תזוזה של יבשות
סיפורה של הכינרת מתחיל לפני 35 מיליון שנה עם היווצרות השבר הסורי-אפריקני. השבר נוצר בתהליך "נדידת הלוחות" ונגרם על ידי תזוזה של לוחות (הלוח הערבי והלוח האפריקני) על פני כדור הארץ. התרחקות הלוחות זה מזה יצרה בקע, ומי תהום או מי נחלים שהיו "כלואים" עד אז בתוך המבנה הקודם החלו לפרוץ החוצה ולזרום למטה אל הבקע ולמלא אותו במים, עד שנוצרה הימה.

 

 

לאורך קו השבירה של השבר הסורי-אפריקני נוצר עמק צר וארוך שיש בו כמה שקעים עמוקים, כגון: מפרץ אילת, ים המלח והכינרת. לפני כ-60,000 שנה החל להיווצר בעמק הארוך הזה אגם גדול שנקרא ימת הלשון. הוא השתרע מן הכינרת בצפון ועד אזור חצבה בדרום. היה זה אגם ענק ועמוק שהיה באזורנו בתקופה קדומה ביותר (גובהו היה 30 מטרים מעל מפלס הכינרת!). מה חבל שלא נותרו עדויות ממה שראו עיניהם של האנשים שחיו לחופי האגם...

 

לפני כ-15,000 שנה נעלמה ימת הלשון. לדעת החוקרים, שינויים אקלימיים הביאו לעלייה בטמפרטורה ולאידוי מוגבר של המים. כתוצאה מאובדן המים התכווצה ימת הלשון. מה שמוכר לנו היום – ימת הכינרת וים המלח – אלה שרידיה של ימת הלשון.

 

 

הכינרת - שמות רבים לה... ים? ימה? אגם? ומה מקור השם "כינרת"? בתנ"ך הכינרת נקראת ים (ים כינרת), ובתלמוד היא נקראת ימה. בהגדרתה הגיאולוגית, הכינרת היא ימה, כלומר – שטח מים טבעי המוקף יבשה, ואינו מחובר לים או לאוקיינוס.

 

לכינרת שמות רבים – תלוי את מי שואלים... בכל תקופה היא קיבלה את שמה לפי העיר הגדולה ששכנה לידה:

 

	כינרת – כך היא כונתה בתקופת הבית הראשון (תנ"ך), על-שמה של העיר כינרת ששכנה על שפת האגם. העיר זוהתה על-ידי ארכיאולוגים באתר ששמו תל כינרות (ליד אתר השאיבה ספיר בצפון מערב הכינרת).
	ים גינוסר – על-פי יוסף בן מתתיהו, כך היא כונתה בתקופה הרומית, על שם העיר גינוסר.
	ים טבריה – כך היא כונתה בתקופה המוסלמית. זהו שמה בערבית עד היום.
	ים הגליל – כך הנוצרים מכנים אותה, וזהו שמה באנגלית עד היום.
	מתקופת העלייה השנייה החזירו היהודים בארץ ישראל את השמות התנ"כיים לאתרי הארץ, וכך גם ים טבריה קיבל את השם כינרת, וגם – המושבה והקבוצה שלחופה.

 

תקופות חשובות בתולדות הכינרת

 

האדם הקדמון
באזור הכינרת תוכלו לבקר באתר הקדום ביותר בארץ ישראל, שנמצאו בו שרידי אדם! זהו אתר עובדיה, המרוחק 2.5 ק"מ מן הכינרת, ונמצא בשטחו של קיבוץ אפיקים. השרידים הם בני 1.4 מיליון שנה!

ראשית הנצרות
האם ידעתם, כי 2 מיליארדי נוצרים נושאים את עיניהם לאזור הכינרת, ורבים מהם עולים לרגל ותורמים לענף התיירות של ישראל? הכינרת היא מן האתרים החשובים ביותר לנוצרים, כי ממש באזור זה הונחו כמה מן היסודות המרכזיים של הדת הנוצרית. הנוצרים מאמינים, כי בכינרת ישו הלך על המים – המים של הכינרת!

כפר נחום – אין ספק: זהו האתר החשוב ביותר לנוצרים באזור הכינרת. בכל העולם הנוצרי זהו האתר הרביעי בחשיבותו (3 הראשונים בירושלים!). בכפר נחום היה ביתו של שמעון פטרוס (פטרוס הקדוש), ובו התגורר ישו עצמו במשך 3 שנים. בברית החדשה נקרא הכפר: עירו של ישו.

הר האושר – גם זהו אתר קדוש לנצרות, והוא נמצא צפונית לכינרת. כאן נשא ישו דרשה בת 8 פסוקים, שכל אחד מהם מתחיל במילה אשרי. דרשה זאת הניחה כמה מן היסודות המרכזיים של הנצרות, והיא עוסקת בעניינים חברתיים ומשפחתיים מהותיים. על ההר יש מנזר וכנסייה, המעוצבת בצורת מתומן, לציון שמונת הפסוקים מדרשת ההר.

טבחה – זאת בקעה המשתרעת בצפון-מערב הכינרת, סמוך לכפר נחום, ושמה בעברית עין שבע. לפי המסורת הנוצרית, כאן התרחש "נס הלחם והדגים": ישו הצליח להזין 5,000 איש, בעזרת חמש כיכרות לחם ושני דגים.

התקופה הרומית (עד הביזנטית)
בתקופה זאת, ולמשך 500 שנה, הייתה העיר טבריה בירה רוחנית של העם היהודי. בטבריה נכתב התלמוד (הירושלמי), ובשנת 235 הועבר הסנהדרין מציפורי לטבריה. כיום יש בעיר קברי צדיקים רבים (הרמב"ם, רבי מאיר בעל הנס), ורבים מהם שייכים לתקופה הרומית והביזנטית.

ראשית ההתיישבות במאה העשרים
ציון הדרך החשוב ביותר לתחילת ההתיישבות במאה ה-20 הוא מתקופת העלייה השנייה. בשנת 1908 הוקמה ליד הכינרת חווה, ושמה חצר כינרת (או חוות כינרת). מטרתה הייתה להכשיר פועלים חקלאים יהודים לשם התיישבות קבע.

מפעלים חשובים בתולדות העלייה השנייה החלו בחצר כינרת. למשל, שם נולד רעיון הקיבוץ והמושב על-ידי העולים, שרובם הגיעו ממזרח אירופה והביאו משם את הרעיון של הקמת יישובים שיתופיים.

הקיבוץ הראשון בישראל הוקם לא הרחק מחצר כינרת, ושמו דגניה א. חווה זאת הייתה למוקד הפעילות של פועלי ארץ ישראל, ושם הונחו היסודות לכמה מן המוסדות החשובים במדינה, ובהם ארגון ההגנה (שלימים הפך לצבא ההגנה לישראל), חברות, כגון: תנובה והמשביר לצרכן.

 

הכינרת ו"המלחמה על המים"

 

המזרח התיכון עני במים, ולכן המים הם נקודת מחלוקת מרכזית בסכסוך בין המדינות באזור: ישראל, סוריה, לבנון וירדן. בשנת 1923 נקבע קו הגבול בין המנדט הבריטי בארץ ישראל, לבין המנדט הצרפתי בסוריה, והוסכם כי הכינרת בשלמותה ועוד 10 מטרים מהחוף בצפון מזרח הכינרת יהיו בשטח ישראל.

נקודה למחשבה: למעשה, ישראל קיבלה את הכינרת כולה ב"ירושה" מן המנדט הבריטי!

בשנת 1948 – לאחר קום המדינה – חשו הסורים תסכול משום שהם נותרו ללא גישה אל הכינרת. דייגים ונופשים סורים, שהיו רגילים ליהנות מן הגדה הצפון-מזרחית של הכינרת, היו מנועים מלדוג או להתרחץ בה. הבעיה החריפה בשנת 1954, והמתיחות הולידה תקריות ירי של כוחות צבאיים לעבר ספינות דיג ישראליות. המצב השתנה בשנת 1967 (מלחמת ששת הימים), כי אז כבשה ישראל את רמת הגולן ודחקה את רגלי הסורים הרחק משפת הכינרת.

חוקרים רבים טוענים כי מלחמת ששת הימים פרצה בעיקר בגלל מים. (שאלו את ההורים אם הם יודעים זאת!) עיקר המתח נבע מהחלטת ישראל להטות את מקורות הירדן, נחל החצבאני ונחל הבניאס שבגבול עם סוריה, כדי לבצע את תכנית המוביל הארצי להטיית מי הירדן.

סוריה וגם מצרים ראו בתכנית המוביל הארצי, שיספק מים מן הכינרת אל הנגב, איום גדול וחמור. הן חששו כי הודות למוביל תוכל ישראל ליישב בנגב 3 מיליוני עולים חדשים, ובכך להגדיל מאוד את כוחה הצבאי.

בשנת 1953, לאחר הכישלון של מאמצי תיווך (בראשות ארה"ב), החלה ישראל בעבודות להטיית מי הירדן באזור שמדרום לגשר בנות יעקב. התכנית כללה תעלה באורך 2.5 קילומטרים, שראשיתה מדרום לגשר, והיא נועדה להוליך את המים משם דרומה עד טבחה שבחוף הצפוני של הכינרת.

מדינות ערב הפעילו לחצים בין-לאומיים, וישראל החליטה למצוא דרך אחרת להטיית מי הירדן – לא בשטח מפורז ולא על אדמות ערביות, אלא על-ידי שאיבת מים מן הכינרת והעברתם אל הנגב באמצעות המוביל הארצי.

בשנים 1964–1966 התפתח הסכסוך על המים לעימות צבאי. סוריה ולבנון תכננו לחסום את הנהרות הבניאס, הדן והחצבאני באמצעות סכרים שימנעו זרימת מים לירדן, ובכך לשתק את מקורות המים לכינרת. צה"ל מנע בכוח פעולת הטיה של הירדן ושל החצבאני, באמצעות הפצצה מן האוויר של התשתיות שבנו הסורים.

 

המצב בצפון הארץ התדרדר בהדרגה עד פרוץ מלחמת ששת הימים. בזמן המשא ומתן עם סוריה בשנת 2000 תבעה סוריה זכות על הגישה אל הכינרת, כפי שהיה בפועל עד מלחמת ששת הימים. ישראל דחתה את התביעה וטענה כי בהתאם לגבול הבינלאומי, הטריטוריה הסורית מסתיימת מרחק קצר מזרחה מהכינרת. ויכוח זה היה בין המכשולים שמנעו השגת הסכם שלום בין הצדדים.

בהסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן, התחייבה ישראל להעביר לירדן 55 מיליון קוב מים בשנה ישירות מסכר דגניה, והיא אכן מקיימת זאת.

 

 

מפלס הנפש – משאבים של יופי

 

משאבים של יופי
באזור יבש כמו שלנו, גם הצבע הכחול של מים הוא משאב – משאב לנפש. יופייה של הכינרת ומימיה הצוננים מושכים אל חופיה מטיילים ונופשים רבים בכל עונות השנה.
היקף חופי הכינרת הוא כ-58 ק"מ, ורק 1.2 ק"מ מתוכם הם חופים מוכרזים, כלומר – חופים שבהם יש מציל.

 

1.	חופים פתוחים – (חופים ללא גדרות, גישה פתוחה לציבור) – כיום יש 23 ק"מ של חופים פתוחים, אך הגישה במקרים רבים בעייתית (דרכים משובשות, אבנים, שיחים ועוד).
2.	חופים ציבוריים - כיום יש כ-14 ק"מ של חופים ציבוריים. התשלום הוא לפי רכב (ולא לפי מספר האנשים הנכנסים). בחופים אלה שיש חניונים, עצים, שולחנות ושטח לאוהלים. מפעילי החופים גידרו חופים אלה, וכך מנעו מהולכי רגל את הגישה. הבעלות בחופים הציבוריים היא של המדינה. האחראי לניקיון: מפעיל החוף שזכה במכרז ).
3.	חופים מסחריים – אלה חופים בתשלום, שיש בהם מתקנים, כגון: מגלשות ופארק מים. המשקיעים בפיתוח חופים אלה ההם יזמים ואנשי עסקים (לאחר שזכו במכרז).
4.	חופים פרטיים – אלה חופים של משפחות שגרות על שפת הכינרת מזה שנים רבות (לעתים 100 שנה ויותר!).
5.	חופים חקלאיים – חופים אלה (מטעי בננות וכדומה) סגורים ומגודרים, כדי למנוע מאנשים לפגוע בתוצרת החקלאית. החופים הם בבעלותם של המושבות (כינרת, מגדל) ושל הקיבוצים ושל המושבים ששוכנים לחוף הכינרת.

 

...ומי שומר עליהם?

 

ו"המישהו" הזה - הוא אנחנו
כמה שווה מראה הכינרת וחופיה לנפש שלנו? כמה שווה כינרת נקייה ויפה כמשאב כלכלי של תיירות ונופש? גם אלה שאוהבים לעשות "על האש" בחוף הכינרת וגם אלה ששונאים את העשן הזה, מבינים ומסכימים שהחוף ומי הכינרת צריכים להיות נקיים. כולם מבינים שמישהו צריך לנקות את החוף, אבל לא כולם חושבים שה"מישהו" הזה הוא הם בעצמם. אמנם, מבחינת החוק, האחריות על ניקיון החופים היא על הרשות המקומית, אך האם רשות מקומית המונה 11,000 תושבים יכולה להתמודד עם פסולת שמיליון מבקרים משאירים מדי שנה?!

 

על-פי החוק בישראל הגישה אל חופי הכינרת אמורה להיות חופשית לכל אזרחי ישראל, ללא תשלום דמי כניסה. למרות זאת, גופים שונים קיבלו אחריות על חלקים מהחופים, גידרו ופיתחו אותם, והכניסה – בתשלום.
נקודה למחשבה: האם אתם מעדיפים חופים בתשלום, מסודרים ומטופחים, או חופים פתוחים לכולם אשר המחיר שלהם הוא הזנחה ולכלוך?!