היעל ושקית הניילון
כתבה: קרן ספיר  היה היה, כך מספרות האגדות,עדר גדול של יעלים ויעלות. ובעדר בין כל הבוגרות והבוגרים, השתובבו ורצו גם היעלים הצעירים. ביניהם בלט יעל חמוד וקטון שראשו מונף אל-על בגאווה ובאון, כל דבר הוא ניסה, לא ויתר הוא על אף נגיסה… עיניים של אם דאגנית אחריו עוקבות, נוטרות, שומרות, לא מרפות ולא עוזבות. לקטן לב הן שמות, שלא, חלילה יעשה הוא שטויות... אך גיבורנו אליה לא שת את ליבו, ממשיך אחרי הרוח לרדוף - בכל מאודו, כל מה שזז, בא מיד אל קירבו, אין מחסום ואין גבול לגודל תאבונו. לפתע מרחוק - עיניו החדות - מגלות, מין עוף מוזר - עם כנפיים גדולות, גדולות ללא מקור, ללא עיניים וללא כרבולות, שטוח כזה, שקוף , עולה ויורד, מלא בתנודות פעם למעלה עולה - אל צמרות העצים, ופעם למטה מרפרף - נוגע באבנים ובשיחים. והיעל מוקסם, כולו נרגש, אחרי הציפור המוזרה - עוקב נפעם ונרגש. לא עוברות מספר דקות, והחפץ המוזר החליט על האדמה לנחות. היעל השובב לא היסס לשנייה, עט הוא על ה"עוף" כמוצא שלל, מוצא מציאה… חיש קל את היצור המוזר הוא בלע, אך אבוי, אך אויה, לא עוף, לא חיה, לא עשב ולא יבלית, ידידנו הקט - בלע לו שקית…. ולא סתם שקית, מה גדולה הצרה, כשהתברר שהשקית - מפלסטיק עשויה… התפתל היעל, נאק וזעק והרגיש שהוא ממש הולך ונחנק… שקית הניילון , שכידוע אינה נעכלת, נתקעה בגרונו -ללא יכולת לרדת, לא עזר השיעול, לא סייעה הכחכחת, השקית בשלה - לצאת מסרבת… האם שאחרי בנה עקבה, במהירות שיא היא אליו דהרה, כאשר הבחינה במצוקה, לכל היעלים הבוגרים היא קראה… ביחד ישבו על המדוכה, לטכס עצה, ואז יעל חכם - הזקן שבחבורה, נזכר שראה ואפילו חווה, סיפור דומה, שבעבר קרה… הכניס את לשונו הארוכה, אל מעמקי הצוואר, עד…שחש בדבר… גלגל וגלגל בלשון, משך ותפש את שקית הניילון. והיעל הקטון, פניו כה חיוורות, נושם הוא בקושי, מעלה נחירות, עיניו גדולות ומפוחדות, כאילו מחוריהן - לפרוץ מאיימות… עיני כל העדר אחרי מאמצי הקשיש - עוקבות, ועיני האם לשמים מופנות, קוראת ונושאת היא צרור של תפילות מצפה, מייחלת, מבטיחה הבטחות… ואז ממש כך, מתוך תוכי הגרון, מגיחה לה , לפתע, שקית הניילון, כולם , כולם, מגדול עד קטון, מקיפים את היעלון, בשמחה ובר ון… והוא, שעדיין מן החוויה נסער, מבטיח לאם, ליעל הקשיש ולכל השאר, "לעולם לא אנסה, לא אבלע ולא אטעם, חפצים מוזרים שברוח עפים…" במיוחד, המשיך ואמר, אדאג בעתיד, ניילון ופלסטיק, לאחר השימוש …להשמיד. אחרי מה שלי היום כאן קרה, אף פעם לא ארצה לעבור שוב את אותה "חוויה". והאם המאושרת אל כל הילדים פנתה בדברים: "אנא מכם, אלה שלי הם שומעים, אל תשליכו לטבע - חפצים לא מזוהים, עינכם הרואות מה שקיות הניילון לנו גורמות." |
