הטמנה
| קבורת הפסולת באדמה המוצא האחרון... דרך ללא מוצא מי לא מכיר את חירייה, "הר הזבל" המפורסם, המקבל את פני הבאים לתל אביב?  אתר הפסולת חירייה בעבר היו מאות "הרי זבל" כאלו פזורים ברחבי הארץ סמוך ליישובים. הרשויות המקומיות היו מפנות את הפסולת שלהן לאתרים אלה, והפסולת הייתה נערמת בהם וגורמת לזיהום הסביבה בפסולת. בשנת 1993 החליטה ממשלת ישראל לסגור את כל אתרי הפסולת שאינם מוסדרים (ה"מזבלות"), ולהקים מספר קטן של אתרים מוסדרים. ואכן, מרבית המזבלות נסגרו ובמקומן נפתחו אתרים מוסדרים חדשים. אתר חירייה המפורסם נמצא כיום בתהליכי שיקום ומתכננים להפוך אותו למרכז של מיחזור, ואפילו... לשלב אותו בפארק הגדול במדינה - פארק איילון!  אתר פסולת משוקם בקלנסואה אתרים להטמנת פסולת איך בונים אתר מוסדר להטמנת פסולת? כדי לצמצם ככל האפשר את הנזקים הסביבתיים שנגרמים מריכוזי הפסולת, מקימים את אתרי הפסולת במקומות מרוחקים מיישובים ובמקומות שאינם מסכנים מאגרי מים. כדי לבנות אתר מוסדר להטמנת פסולת, חופרים בור גדול ואת הקרקעית שלו מכסים בכמה שכבות של חומרים. חומרים אלה יוצרים שכבה אטימה לנוזלים. שכבה זו מונעת מהנוזלים המזוהמים המגיעים מן הפסולת לחלחל בקרקע אל מי התהום ולזהם את הקרקע ואת המים. אל קרקעית הבור שופכים שכבה של פסולת, ועליה מפזרים שכבה של קרקע, וכך הלאה.  מבנה אתר מוסדר להטמנת פסולת שיטות לטיפול בפסולת באתרים מסודרים
בישראל מטמינים את רוב הפסולת בקרקע (כ-80%), אך בכל שנה כמות הפסולת גדלה עוד ועוד, עד שכבר אין מקום להטמין אותה באתרים המוסדרים. זו אחת הסיבות לכך שעדיין משליכים חלק מהפסולת במקומות לא מוסדרים. מדוע לא מקימים עוד אתרים מוסדרים במקומות חדשים? - תכניות כאלה קיימות, אבל ה"שכנים" שגרים קרוב למקומות החדשים, מתנגדים להקמתם (ובצדק...). וגם אם יקימו אתרים חדשים להטמנת פסולת, בעיית המחסור במקום להטמנה לא תיפתר, כי כמות הפסולת ממשיכה לגדול. |
