מדוע אנחנו חייבים לדאוג לבעלי החיים שברשותנו ולהגן עליהם? 

חובה אנושית כלפי כל מי שזקוק לעזרה
אנחנו, בני המין האנושי, מבינים שיש לנו חובה מוסרית לדאוג לאנשים שאינם יכולים לדאוג לעצמם והם תלויים בנו לקיומם. ומה עם בעלי החיים שאימצנו והם חיים איתנו - האם הם יכולים להתקיים בכוחות עצמם?
בעלי החיים שנמצאים ברשותנו עזבו את הסביבה הטבעית שלהם והתרגלו לחיות איתנו, בני האדם. בעלי החיים הללו אינם יכולים לספק לעצמם את צורכיהם: הם אינם יכולים למצוא מזון בעצמם, הם אינם יכולים לדאוג בעצמם למחסה והגנה – עבורם ועבור צאצאיהם.
כל אותם בעלי החיים שאימצנו לבתינו תלויים בנו לקיומם. כלומר, בלי שנספק להם את צורכיהם הם לא יוכלו לשרוד ולהתקיים. מכיוון שכך, מוטלת עלינו חובה מוסרית לדאוג להם ולהגן עליהם.
לחובה המוסרית שלנו כלפי בעלי החיים שנמצאים ברשותנו יש גם התייחסות במקורות שלנו.

• "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך..." (שמות כ"ג, י"ב).
• "נותן לבהמה לַחמה..." (תהילים קמ"ז, ט').
• "אין אדם רשאי ליקח בהמה, חיה ועוף אלא אם כן התקין להם מזונות." (מתוך: מדרש ר' אלעזר הקפר).

יש לזכור: בסביבת האדם יש גם בעלי חיים מזיקים
האם אנו חייבים לדאוג לכל בעלי החיים שנמצאים בסביבה שלנו?
יש בעלי חיים שנחשבים מזיקים לאדם, כלומר כאלה שפוגעים בבריאותו או ברכושו. בעלי חיים כגון: עכברים, תיקנים (ג'וקים), פרעושים, יתושים וכדו', הם "אורחים לא קרואים" ואנחנו נלחמים בהם כדי לסלק אותם מהסביבה שלנו ולמנוע את הנזקים שהם גורמים לה.