"נלבישך שַׂלְמַת בטון ומלט..."
אם תנסו "לצאת אל הטבע" בישראל, ממש אל הטבע - בלי כבישים, בלי עמודי חשמל, בלי מבנים, בלי שטחי אש - טבע "נקי", תתקשו למצוא אותו... מדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם המערבי!

עם קום המדינה חזו המייסדים "לבנות את הארץ ולהיבנות בה", "להפריח את השממה", "להלביש אותה שַׂלְמַת בטון ומלט", ועוד שאיפות, שהיו נכונות לימים ראשונים של בניית הארץ. גלי העלייה הראשונים חייבו לבנות ערים ותשתיות בקצב מהיר ולהרחיב את שטחי החקלאות - לפעמים גם ללא תכנון לטווח ארוך.

להפרחת השממה יש מחיר: הסביבה
הבינוי והפיתוח המואצים, שנעשו בתוך ממדיה הקטנים של המדינה, פגעו בסביבות חיים רבות, במינים רבים של בעלי חיים ושל צמחים, אשר נכחדו לבלי שוב. אתרי נוף רבים נהרסו, והאזור כולו השתנה כל כך, עד שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

לאן נעלם הנוף הפתוח? כיום יש בארץ 1.5 מיליוני דונמים של שטח בנוי, המשמש למגורים. הוסיפו לכך כבישים, אזורי תעשייה, מבני ציבור ותשתיות נוספות, ותקבלו את "הנוף הבנוי" בישראל, שאינו מותיר מספיק מקום ל"נוף הפתוח". המצב חמור במיוחד באזורים שרוב האוכלוסייה של ישראל מצטופפת בהם. למשל, במרכז הארץ (באזור המשתרע מחיפה, דרך המרכז, תל-אביב ועד ירושלים) תמצאו 68% מאוכלוסיית המדינה! באזורים צפופים כאלה יש חשיבות רבה לשטחים פתוחים, אך רק 11% מהשטחים הפתוחים של ישראל נמצאים בהם!