שאיבת יתר והמלחה של בארות

לכל באר יש תחתית... מלוחה
כדי שמים יהיו ראויים לשתייה – מים שפירים - עליהם להכיל כמות לא גבוהה של מלחים. מים המכילים כמות גדולה מדי של מלחים – מים מליחים - אינם ראויים לשתייה, ואם הכמות גבוהה עוד יותר - הם אינם ראויים אפילו להשקיה של גידולים חקלאיים!

איך המלחים מגיעים אל מי התהום?
מי גשמים – מים מתוקים - המחלחלים לתוך הסלע ממיסים מלחים מסוימים שנמצאים בתוכו. המים שמכילים מלחים הם כבדים יותר והם שוקעים אל תחתית שכבת האקוויפר. מעל המים המליחים צפים המים המתוקים, הקלים יותר.
באזורים הסמוכים לחוף הים, מי תהום מלוחים הנמצאים בסלעי האקוויפר שמתחת לים, נפגשים עם מי התהום המתוקים הנמצאים בתוך סלעי האקוויפר שביבשה. בין שני גופי המים מתקיים אזור של גבול.

"משיכת יתר" של מי תהום גורמת להמלחתם
כדי למלא את צרכינו ההולכים וגדלים, אנו שואבים יותר ויותר מי תהום. כמות המים שאנו שואבים גדולה מכמות המים הנוספת אל מאגרי מי התהום על ידי הגשמים. (מכירים "משיכת יתר" בחשבון הבנק? - שאיבת היתר ממי התהום היא תהליך דומה, אלא שכאן מדובר ב"מינוס" (מחסור) של מים ולא בכסף...).
כשאנו שואבים ממאגרי מי התהום מים בכמות גדולה יותר מכמות המים הנכנסת אליהם, התוצאה היא שכמות מי התהום הולכת ויורדת, והמפלס שלהם יורד. כאשר כמות המים המתוקים יורדת, פוחת גם הלחץ שהם מפעילים על המים המליחים שתחתיהם וכתוצאה מכך המים המליחים עולים, מתערבבים עם המים השפירים וממליחים אותם, עד שהם בלתי ראויים לשתייה.
באזור החוף, כאשר מפלס המים המתוקים יורד באקוויפר והלחץ שלהם קטן, מי התהום המלוחים שנמצאים מתחת לים חודרים אל היבשה, "משתלטים" על המקום שבו היו מים מתוקים וממליחים אותם.

תוכלו לראות את התהליך בתרשימים הבאים:

1 במאגרי מי תהום הסמוכים לים, כמו למשל באקוויפר (אקווה) החוף, מי התהום המתוקים גובלים עם מי הים המלוחים.

2 האדם שואב את מי התהום המתוקים לצרכיו.

3 שאיבת יתר של מי התהום המתוקים גורמת לירידת מפלס מי התהום ולחדירה של מים מלוחים לבאר.

פגיעה בהתחדשות של מי התהום

אין כניסה למי גשמים
באופן טבעי - במחזור המים בטבע - מי הגשמים מחלחלים דרך הקרקע אל מי התהום ומחדשים אותם, אבל הבנייה והפיתוח המואצים פוגעים פגיעה קשה בתהליך הטבעי של החלחול בכל הארץ, ובמיוחד באזור החוף. באזור זה נמצא מאגר מי התהום החשוב - אקוויפר החוף.
משטחי אספלט, בטון ומרצפות מכסים היום שטחים יקרים של קרקע וחוסמים את דרכם של מי הגשמים לחלחל אל מי התהום. בעונת הגשמים כמויות גדולות של מי הגשם זורמות ברחובות הערים, שוטפות ומציפות את הכבישים ואת המדרכות, ומגיעות דרך תעלות הניקוז אל הביוב העירוני ומשם - אל הנחלים ואל הים.
כתוצאה מכך, פחות מים מתוקים מגיעים לאקוויפר, פחות לחץ מופעל על המים המליחים שנמצאים בתחתית שכבת האקוויפר ועקב כך המים המליחים עולים וממליחים את הבארות.
הנזק לאוצרות המים שלנו הוא כפול: מים נשטפים אל הים והולכים לאיבוד וכמו כן, משום שהם לא מחלחלים אל הקרקע, מי התהום הופכים מלוחים יותר והאיכות שלהם נפגעת!