כתמים על הפנינה הכחולה
הכינרת היא מקור המים העיליים הגדול ביותר שלנו. שלא כמו מי תהום, אגם הכינרת הוא חלק מהנוף הפתוח שלנו ומשום כך אפשר לשחות ולבלות בו. אך יחד עם זאת, על מימיו הפתוחים של אגם הכינרת מרחפת סכנה של זיהום.
כאמור, כ-200 אלף איש חיים כיום באגן ההיקוות של הכינרת. הם מייצרים כמות גדולה של שפכים ביתיים, חקלאיים ותעשייתיים. חומרי הדישון וההדברה (מן החקלאות) וכן שפכים של הרפתות מזהמים את הכינרת, וגורמים להתפתחות של אצות, ואלה מוסיפות למי הכינרת טעם וריח לא רצויים!

מים מטונפים במרינה בטבריה

מניעת זיהום מי הכינרת
כדי למנוע את הזיהום, מִנְהֶלֶת הכינרת, המשרד להגנת הסביבה, רשות המים וגופים נוספים משקיעים מאמצים כספיים ותכנוניים רבים וכן אוכפים את החוק. לשם כך הוקמו מתקני טיהור בכל היישובים באגן ההיקוות – ברפתות, במפעלי התעשייה ובמחנות צה"ל.
כדי להבטיח את איכות מי הכינרת, מבצעים במים גם טיפולים שונים, כגון: הכנסת מינים מסוימים של דגים כדי שיאכלו את האצות ואת היצורים הזעירים ש"מלכלכים" את המים, והכנסת חומרי חיטוי שקוטלים חיידקים המתפתחים בתהליך ההובלה של המים במוביל הארצי.