חקיקה למען השמירה על המים ועל איכותם

מי ואיך שומרים על המים?

החוקים שומרים על המים רק כשאנחנו שומרים על החוקים
דברים שאנחנו – יחידים ומוסדות ציבור – עושים, משפיעים על כמות המים שעומדת לרשותנו ועל האיכות שלהם. כדי לשמור על המים, המדינה חוקקה חוקים מיוחדים המגדירים באופן ברור מה מותר ומה אסור בכל הנוגע לשימוש במים. אך חשוב ביותר לציין שהמדינה אינה יכולה לפקח על כל אחד שמשתמש במים, ולכן כל אחד מאיתנו חייב להתנהג באחריות "גם כשאף אחד אינו מסתכל". כמו כן, כדי שהחוקים לשמירה על המים יהיו יעילים, אנחנו - אזרחים פרטיים ושליחי ציבור - צריכים לפקוח עין ולראות מה נעשה סביבנו, ואם צריך – לדווח ולפעול.
החוקים להגנת הסביבה קובעים גם את העונשים שיוטלו על כל אלה שפוגעים בסביבה – אם מתוך רשלנות או אפילו בכוונה. יש לזכור: גם קבלת עונש היא דרך ללַמד אנשים על חשיבותה של הסביבה ועל הצורך להגן עליה.

זה לא נקי ולא חוקי:
בישראל יש חוקים רבים בנושא המים, והאחריות עליהם היא של משרדי ממשלה שונים ושל רשויות מקומיות.
שני חוקים חשובים הם:

• חוק המים (התשי"ט, 1959)
• תקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי שתיה), תשל"ד, 1974

חוק המים קובע בין היתר כי:

• מקורות המים של מדינת ישראל הם רכוש הציבור. כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם.
• אדם המקבל מים, חייב לנהוג במים ביעילות ובחיסכון, ולהחזיק את מתקני המים שברשותו במצב תקין כדי למנוע בזבוז.
• אסור לבצע כל פעולה המזהמת או עלולה לגרום לזיהום מים, גם אם מקור המים הוא כבר מזוהם. אסור להשליך או להזרים לתוך מקור מים או בקרבתו כל חומר נוזלי, מוצק או גזי.

תקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי שתייה) בין היתר כי:

• מים אינם ראויים לשמש מי שתייה אם נתגלו בהם כמויות חריגות של חיידקים או של חומרים מזהמים.
• אם נתגלה זיהום במקור מים, מי שאחראי על אספקת המים חייב להודיע מיד לרשות הבריאות, לבצע בדיקות לגילוי גורמי הזיהום ולבצע את הוראות רשות הבריאות לסילוק גורמי הזיהום.

שפכי חזיריות, צמיגים וסיקסקים בנחל אבלים בגליל