ניצול משאבי כדור הארץ
| האם אין גבול למשאבי הטבע שלנו? לא נשאר עוד הרבה אוצר אנחנו מוקפים בשפע של מוצרים. אנשים רבים נוהגים מדי פעם "לשדרג" את מכשיר הטלפון הנייד, את המחשב, את המכונית ועוד; להחליף את הריהוט הישן בחדש; לקנות בגדים על פי האופנה החדשה ועוד. ומה עושים עם הדברים הישנים? את רובם זורקים לאשפה. וכך, בתי החרושת ממשיכים לייצר מוצרים ואנחנו ממשיכים לקנות מוצרים חדשים ולזרוק את הישנים. אוכלוסיית כדור הארץ גדלה ללא הפסק. למספר העצום של בני האדם על פני כדור הארץ דרושים אין ספור מוצרים. בנוסף למוצרים שכל אחד מאיתנו רוכש לעצמו, אנחנו משתמשים גם בתשתיות ובמתקנים ציבוריים: כבישים, תחבורה ציבורית, בתי ספר, אצטדיונים, כלי תקשורת וכדו'. כדי לייצר מוצרים ושירותים שונים – משרוך נעל ועד חללית – אנחנו משתמשים בחומרי גלם שאותם אנחנו מפיקים ממשאבי הטבע של כדור הארץ. כמות המשאבים – החומרים – מוגבלת, וככל שאנחנו מנצלים אותם יותר הם הולכים ומידלדלים (מתמעטים). וככל שהם מידלדלים קשה יותר ויותר למצוא חומרים וקשה יותר להפיק אותם. לדוגמה, בעבר הפיקו נחושת מסלעים שהכילו בתוכם כ-4% נחושת. סלעים כאלה נחשבו עשירים בנחושת. כיום, בני האדם עדיין זקוקים לכמויות גדולות של נחושת, וכדי להשיג אותה הם נאלצים להפיק את המתכת הזו גם מסלעים שבהם ריכוז הנחושת נמוך מ-0.5%. פירושו של דבר: כדי להפיק נחושת דרוש לכרות ולהוציא חומרי סלע רבים יותר; דרוש להשקיע אנרגיה רבה יותר כדי להפריד את הנחושת מהסלע; ובסופו של התהליך, אנחנו נשארים עם חומרי פסולת רבים יותר שאותם יש לסלק (עוד צריכת אנרגיה ועוד זיהום לסביבה). גם מקורות האנרגיה הולכים ומידלדלים וקשה יותר למצוא ולהפיק אותם. לדוגמה, כאשר התחילו בני האדם להשתמש בנפט (באמצע המאה ה-19) הם מצאו מאגרי נפט בעומק ממוצע של 15 מטר. אך היום, כדי להגיע אל הנפט שבתוך הסלעים, יש לקדוח לעומק (ממוצע) של 1800 מטר! קידוח לעומק כזה הוא מסובך יותר, יקר יותר ודורש שימוש בהרבה יותר אנרגיה. לדעת המומחים, על פי תחזית הצריכה העולמית ייגמרו עתודות הנפט בעולם בתוך פחות מ-80 שנה.  |
