האם אפשר גם לפתח וגם לטפח?
השטחים הפתוחים בארצנו נפגעים מסיבות רבות אך כמעט לכולן משותפת מילה אחת - פיתוח.
מובן שפעולות פיתוח הן בלתי נמנעות. הדבר נכון במיוחד בארצנו: האוכלוסייה בישראל גדלה כל הזמן, ורמת החיים בה עולה בהתמדה... אי אפשר להימנע מבניית בתים חדשים, מפתיחת מפעלים, מסלילת כבישים וכדומה.
חייבים לפתח, אבל… הבעיה היא שכל פעולת פיתוח משפיעה על המערכות הטבעיות בסביבה - על הנוף, על בעלי החיים ועל הצמחים, ופוגעת בהן. לעתים הפגיעה היא מזערית (למשל, הכשרת שטח לצורך תיירות אקולוגית). אך יש פעולות שעלולות לגרום נזקים כה כבדים, עד שהמערכת הטבעית חדלה מלהתקיים (למשל, פיתוח מערכת עירונית).

לכן יש להכיר בעובדה החשובה הבאה:

פעולות פיתוח אינן נעשות בחלל ריק, אלא תמיד על
חשבונן של מערכות טבעיות.

התשובה: פיתוח בר קיימא
אם ברור שהפיתוח הכרחי, איך נוכל להימנע מפגיעה במערכות הטבעיות החיוניות לכולנו? התשובה טמונה במונח פיתוח בר קיימא.
המונח פיתוח בר קיימא נטבע בשנת 1987 על ידי המועצה העולמית לסביבה ולפיתוח. משמעותו: ניצול משאבים בקצב המאפשר לתהליכים טבעיים לחדש את מה שנוצל (למשל, שאיבה מבוקרת של מי תהום, המתחדשים באטיות; חיפוש אחר מקורות מים חלופיים, כגון התפלת מי ים; ניצול משאבים על ידי דיג, ציד או רעייה, במידה המאפשרת את התחדשות בעלי החיים והצמחים).
אך לפיתוח בר קיימא יש משמעות נוספת: שמירה על מרחבי השטחים הפתוחים ושמירה על המערכות הטבעיות בסביבה הקרובה לנו. מגוון הצמחים ובעלי החיים המאפשרים את מארג החיים בטבע, יכולים להתקיים לאורך זמן רק בשטחים המעניקים להם מספיק מקורות מזון, מקומות מחיה וכדומה.